| | 
אז הילד המתבגר שלי הוא עדיין על הגבול הדק בין להיקרא מתבגר ובין סתם להיקרא ילד, אבל זה לא מנע ממני להזדחל למיטה שלו באמצע הסרט, בכדי לוודא שהוא זוכר שאני אוהב אותו עד מאוד. בנוגע לאב והבן (בלי רוח הקודש) בסרט, אני חושב שזן מקגראת' עושה עבודה סבירה, כי כאשר הוא לא מבקש אמפתיה מהצופים, הוא בעיקר משדר משהו מעצבן, אבל אז הוא חוזר לזה ואיכשהו הרחמים נכמרים. יו ג'קמן, שמגלם את האב, עושה עבודה נפלאה ואנטוני הופקינס מופיע לתפקידון קטנטן ומותיר חותם מרשים מאוד, יחסית לחמש דקות שהוא נמצא במסגרתן בסרט.
לורה דרן וגם ונסה קירבי לא מותירות שום אימפקט, בכל הנוגע לתפקוד שלהן בסרט ובנוגע לעלילה; יש בה משהו מוכר, גם אם לא ראיתם עדיין את ההצגה, אשר נכתבה על ידי אותו פלוריאן זלר, אשר נמצאת על הבמות כבר חמש שנים ואפילו אפשר לתפוס אותה בארץ, בתיאטרון "הקאמרי", עם דרור קרן בתפקיד האב. אין כאן שום מורכבות עודפת, כפי שהייתה בסרט "האב", כאשר העולם ניבט מתוך עיניו של זקן שיטיוני, שלא מצליח להחליט על המציאות שלו וכך גם הצופים, יש כאן קו עלילתי ברור למדי, שמדשן את עצמו.
האב המצולק מילדות ומתצוגת הורות כושלת של אביו, עם שיניים בוסר ובעצמו, על אף הרצון שלא לחזור על טעויות אביו, מצלק את בנו והמציאות שלהם הופכת להיות משהו שקשה היה לחזות, בעיקר כאשר נזכרים בתמונות מפלאשבקים מושלמים מהעבר. העלילה, על רגל אחת, מספרת את סיפורו של יו ג'קמן, אשר מגלם עו"ד עשיר למדי, שביום בהיר אחד גרושתו מודיעה לו כי בנם הפסיק ללכת ללימודים והוא מוצא את עצמו פורש את חסותו ופותח את ביתו בפני בנו בן ה-17, כאשר הוא בעצמו עם תינוק חדש ועם אישה צעירה בהרבה.
מצבו הנפשי של ניקולאס, AKA הבן, מתערער לאיטו והמשפחה המפוזרת וגם זו הצעירה צריכות למצוא את עצמן בסחרור בלתי פוסק, שאת סופו תגלו רק אם תצפו בסרט עצמו. זה סרט במשקל טון ומעורר המון מחשבות, בטח ובטח כאשר המציאות במדינה שלנו זימנה מקרה ממש מצער לא מזמן, שדורש מכולם לחשב מסלול מחדש או לפחות להיות עם אוזניים כרויות, עיניים פתוחות ולב רחב מאוד. בהרבה שלבים הוא מתהלך לו בין דעיכות קלילות לבין פיקים קטנים והמערכה האחרונה שלו נקראת אל הדגל, בכדי להציל את הסרט משיממון, שמרגיש כאילו נוצר בשביל לא להיות רגשי-מניפולטיבי ולהוציא תגובות מאולצות.
בסופו של דבר ואחרי כל חוויית הצפייה, מדובר כאן בסרט נהדר, שבהחלט שווה את הזמן ויש בו לא מעט רגעים נפלאים, אמנם לא כמו בסרט הקודם, שהיה מבוסס על הצגה של אותו במאי צרפתי, אבל בהחלט יש כאן סרט נפלא, למרות שהציונים וחלק מהביקורות ניסו לגמד אותו ולגרוע מההישגים שלו, בהחלט מדובר בסרט נהדר וכזה שממש לא יתמוסס אחרי הצפייה בו. |  Hace 2 Días  0 Personas les Gusta |
|
| | anipo נתחיל מהסוף, לא מובן על מה הסרט. בדרמות צריכה להיות שורה תחתונה וכאן זה לא ברור. אומנם יש כאן סיפור, אבל התחושה היא שיוצרי הסרט לא ידעו לאיזו נקודה מרכזית להוביל את העלילה.תובנה כלשהי, לקח או מסר. תמרה היא בכירה בחברה שעוסקת בהימורים אינטרנטיים. אישה אמביציוזית שעושה הכל כדי להשיג את מה שרוצה. אורי בעלה, הוא איש צבא הקבע. אחרי לידת ביתם הבכורה, שניהם נסחפים למשחקי סאדו- מאזו שמפיחים רוח חדשה בחיי המין שלהם. תמרה מרוכזת בעצמה ובקריירה על חשבון המשפחה וזה יוצר מתחים בינה לבין בעלה. בסופו של דבר מדובר על יצירה לא אפויה בלשון המעטה. ציון 6.5. |  Hace 4 Días 0 Personas les Gusta |
|
|
סיפור גנרי של ניסיון לטרפד העברה של מיליונים, בגין מכשיר, שיכול להביא לקריסות ומהומות עולמיות, אשר מופל על צוות של שלושה, המופעלים על ידי סוכן-קבלן, שעובד עבור הממשלה בצינורות הכי פחות מקובלים. יש גם שחקן קולנוע הוליוודי ומיליונר אקסצנטרי שמעריץ אותו וגם אחראי על שידוך בין נשק יום הדין לבין הקונה ויש, כמו ברוב סרטי ריצ'י, את ג'ייסון סטיית'האם, שיישא בנטל הגיבור הראשי ויפוצץ את הצורה של כל מי שעומד בדרכו וכמובן יבצע זאת בנונשלנטיות וכמעט בצורה אגבית.
בתור בן אדם שהולך ומתבגר, סרטי אקשן כבר לא עושים עליי רושם, אבל כשאני רואה את ריצ'י וסטיית'האם, אני עדיין זוכר להם חסד נעורים ובגרות בזכות אותו צמד סרטים, שהביאו את שניהם אל תודעת עולם הקולנוע ההוליוודי. הפעם זה עובד פחות טוב. העלילה כל כך גנרית, הסגנון של ריצ'י, בו היה כה מפורסם, כל כך השתטח ויישר קו עם הכללים הרגילים של הז'אנר, כך שלא מרגיש שהיה משנה איזה במאי היה יושב מאחורי ההגה, הסרט היה עדיין נראה אותו הדבר.
יו גרנט בהופעה מוצלחת למדי, מציל לא מעט רגעים בו הסרט נופל לבורות ואוברי פלאזה, שהקריירה שלה מתחילה לצבור תאוצה רצחנית בשנה-שנתיים האחרונות, נכנסת באופן סביר לנעליים גנריות, שגם לא דורשות הופעה של שחקנית בעלת כישורים הרבה יותר גדולים מאלו, אותם היא נדרשת להציג בסרט. קרי אלווס ואדי מרסן משמשים בתור קישוטים בריטיים נחמדים וג'וש הארטנט פעם הרגיש הרבה יותר מיוחד מאשר התפקיד בתוך תפקיד בתוך תפקיד שהוא מבצע.
זה נראה מסוג הסרטים שאולי נחמד לראות בקולנוע, אך ורק בגלל האפקטים שלו, שגם הם לא מיוחדים יתר על המידה ולא כאלו שירגשו את הקהל, שאולי שבע קצת מהגנריות של סוג הסרטים הזה (ואולי זה רק אני...). אין שום פסול לצפות בו בבית ולשכוח שהוא התקיים, חמש דקות לאחר שסיימתם לצפות בו. אין לו ערך מוסף, מבחינת קולנועית והוא באמת נחמד, כללי מאוד ואפילו לא מניח את הדעת מבחינת ההופעות של השחקנים הראשיים בו.
גאי ריצ'י עושה מעבר כמעט לא מודע לעולם של סרטים שהיו משוגרים לספריות הצפייה הביתית, מבלי למצמץ וזה רע מאוד לעולם הקולנוע, שמאבד ייחודיות של יוצר שפעם היה לו חזון אמיתי והוגדר, לרגעים מסוימים, בתור אחד הגדולים שעובדים בתעשייה, ברגע הנתון. הוא ייצר קלאסיקות ועכשיו אין לו בעיה להתפלש בדולרים (גם אם אינם רבים מאוד) בכדי לרדד את עצמו ואת הקריירה הקולנועית שלו. הסרטים שלו כבר לא מצופים מבחינתי וגם סביר להניח שקהל בוגר יותר, שכן גדל על השם וכן אמור להיות זה, אשר רוצה ללכת אחריו, כשהוא רואה את שמו על הפוסטר, לא יראה עניין רב, כאשר יקפוץ לו מול הפנים טריילר של סרט חדש של הבמאי ויש עוד שלושה כאלו בקנה. | Hace 5 Días 0 Personas les Gusta |
|
|
פרקר וחברתה מירי מסתגרות בבקתת עץ מרוחקת, על מנת להעביר את הסגר בכיף. כדי שהייאוש יהיה נוח. הן מסתלבטות ונהנות להן הרחק מהציוויליזציה ומנסות לתת לראש ולמחשבות לרוץ חופשי וללא דאגות ולא לוקחות בחשבון סטוקר מעיק, אשר עוטה מסכת קורונה ולא רק בכדי לא להידבק והוא זה שיארח להן חברה במשך לילה שלם וממש לא כזה נטול דאגות.
שתי שחקניות ראשיות ממש לא מוכרות, אבל כאלו שיודעות את העבודה. צעירות ומרשימות ביכולותיהן ומשאירות את הצופים מרותקים, בזכות יכולות משחק טובות ובזכות בימוי של ג'ון הימס - במאי לא מוכר יותר מדי, לכלל האוכלוסיה, אבל כזה שלוקח את עבודתו ברצינות ומניח יסודות מוצקים לסרט אימה לא רע וכזה שמשתדל להשאיר את הצופה מתוח כמו קפיץ עד לסופו של הסרט.
חשבתי במהלכו של הסרט הרבה על סרטי "צעקה" שכבר מזמן רצים על אדים ועל אוטומט וזה היה נראה כמו עוד אחד כזה, בלי הסקס אפיל ובלי קמצוץ המודעות וההומור, אבל לקראת הסוף הוא מכניס קצת משמעות עודפת וגם מכוון את עצמו לרוח התקופה, במסגרתה הוא בונה את העלילה.
לומר שמדובר בסרט מלהיב ורענן יהיה מוקצן ומוגזם, אבל בהחלט מדובר בסרט טוב, שיודע את העבודה ומכיר את קהל היעד שלו, כאשר הוא מודיע בהמון מודעות עצמית, שאיננו עומד לסטות מהחוקים הברורים של הז'אנר ועל כן אתם עומדים לנחש כל תפנית וכל שינוי בקצב העלילתי, אבל עדיין להישאר חזק בעניינים.
הוא יותר 6.5 מאשר סתם 6 עגול, אבל בגדול באמת מדובר בסרט ששווה את הזמן שלכם והוא גם לא מתיימר למשוך את הצופים יותר משעה ורבע (שתי דקות יותר, בזמן הריצה הכולל, אבל תורידו את הקרדיטים בסוף ושתי דקות מההתחלה ותישארו עם שעה ורבע נטו).
כדאי לבחון. הפתעה לא רעה, כאשר אין הרבה למה לצפות. לא היסטרי, אבל חובבי האימה ימצאו לא מעט חן בסרט האימה הקטנטן הזה. | Hace 2 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
ג'ונה היל שוב רזה ושוב מנסה ז'אנרים פחות מוכרים לו, באופן אישי ואליו מצטרפים אל הקאסט דוכובני, בתפקיד קטן, אדי מרפי וג'וליה לואי-דרייפוס בתפקידים יותר גדולים ומאוד מאוד טיפוסיים, יותר מדי טיפוסיים. לואי-דרייפוס היא האמא היהודיה-עשירה מיוחסת, שלא יודעת לשמור על הפה שלה סגור ומרפי הוא האב האפרו-אמריקאי-מוסלמי, שרק עמוס ברגשי נחיתות ולא מסוגל לעכל שיוויון גזעי או חותר לאחד כזה, למרות כל מה שהוא טוען שעבר או עמו/גזעו עבר במשך השנים ועדיין עובר.
הקדמה לסיפור פשוט למדי. ג'ונה היל מגלם את עזרא, אשר עובר בתור ברוקר והוא יהודי ורווק. הוא גם מתפקד בתור בעל בלוג-פודקאסט, אשר מדבר על נושאי גזע טעונים מאוד, ביחד עם שותפה שחורה בשם מו. כאשר הוא פוגש את אמירה, שהיא מעצבת בגדים-סטייליסטית שחורה, ממשפחה שהתאסלמה, השניים מתאהבים ורוצים חתונה. מיותר לציין את המפגשים הביזאריים בין ההורים לילדים ובין המשפחות עצמן, בשביל שתבינו לאיזה סוג של סרט נקלעתם, אבל אי אפשר להתעלם מהדרך והאופן בו מוצגות הדמויות ובו הן מתעמתות ומתחברות אחת לשנייה.
קודם כל ההופעות בסרט נעות בין בינוניות לבין קלישאתיות, אשר בעצמה מתנועעת בחוסר נעימות בין סתם קלישאה לבין קלישאת סרטי ג'אד אפאטו ודומיו. הכימיה בין שתי הדמויות הראשיות (להלן המאוהבות) נראית מאולצת ולא מרגישה טבעית וההופעות של הדמויות הראשיות של ההורים, משני צידי המתרס, מרגישות מאולצות, מוגזמות ובעיקר קריקטוריסטיות. לא באמת צחקתי ולא באמת השתכנעתי, אז נשאר סתם להעביר שעתיים מהזמן הפנוי ולגחך מדי פעם, בעוד ערימה של דמויות מזנקת בין חישוקי אש אודות איזה עם נדפק יותר ואיזה גזע מתקבל פחות.
היו טענות לאנטישמיות, בין שלל הביקורות, אשר ירו חיצים רעילים לעבר הסרט הזה ואפשר להבין, בין השורות, על מה דיברו. בעיקר מדובר בקומדיה שממש מתאמצת ולא כל כך מצליחה, בעיקר בגלל שהיא טובעת בין גלי המסרים ולא מצליחה ליצור איזון יצירתי לקונספט שלה, בין קומדיה לדרמה כבדת משקל, שמסתתרת מאחורי ערימות של איפור כבד. הרעיון ברור, הביקורת משתלחת לכל כך הרבה כיוונים והבעיה המרכזית היא שהסרט כבר לא יודע לאן הוא מכוון ולמה, מרוב מודעות עצמית ומחסור בה - בו זמנית.
לא סרט טוב. המון כוכבים הולכים לאיבוד ובמקום ליצור תלכיד מוצלח יוצרים פיזור מבולגן של המון על כלום. עוד יצירה בינונית מינוס של נטפליקס, שעדיף לאפסן ולהמתין שהכוכבים הללו יגיעו לסרט שעולה לקולנוע הגדול ואולי גם יתאימו את הופעותיהם לרגל המאורע החגיגי... |  Hace 2 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
מייק החשפן כבר בן 40 ולמרות שאשתי טוענת שהוא נראה אותו דבר, הצלחתי למצוא קצת מפרצונים ודלילות בשיער - אבל אולי הקנאה מדברת. צ'נינג טייטום מושלם! והוא גם אחד החביבים עליי, אחרת אין דרך להסביר למה אני חוזר לצפות בחרא הזה בפעם השלישית. מייק החשפן כבר לא חשפן, הוא רק ברמן, שבסרט הנוכחי מרים אירוע התרמה לפוצה ספרדית עשירה (סלמה הייק), שמבקשת ממנו רק ריקוד אחד אחרון, שמוביל לסרט שלישי ולחתימת הטרילוגיה.
כפי שהתקציר מרמז ואף יותר ממרמז, מדובר באישה עשירה שטעמו מהצוף האסור וממעיין הנעורים המתחדש של מייק והיא רוצה שהוא יביא את כישרון הענטוז של העכוז לכדי בימוי מופע מחול-חשפנות בלונדון וזה בדיוק מה שהוא עושה. יהיו קשיים, יהיו התאהבויות ולא תהיה כימיה, בשום שלב שהוא, מלבד הרגעים שבהם הוא עושה עליה מתח אירוטי.
מדובר בסרט שכבר לוקח את הגאג למקום של כמעט פארודיה ומתייחס אליו ברצינות תהומית. סודרברג מעולם לא הרגיש כל כך פאתטי וכך גם טייטום, שאיכשהו מצליח להיחלץ בזכות צ'ארמריות החשפן שלו וצ'ארמריות הטייטום הכללית שלו. סלמה הייק היא כבר משהו שנשטף בדפנות של האסלה. היא די גמורה מבחינת תפקידים הוליוודיים ומישהו לא ניקה אותה לחלוטין, ככה שהיא מקבלת תפקידים מובילים בסרטים בינוניים, בואכה מחורבנים.
גם למי שחיפש(ה) קטעי קוביות מחרמנים, לא יהיו כאלו רבים. סצנה אחת ארוכה ואינטימית של הייק וטייטום ועוד אחת של טייטום עם הייק משופרת וצעירה וזהו. כל השאר מאולצים, במקרה הטוב. די מאכזב, לא שציפיתי למשהו יותר מכך, אבל אפשר רק לקוות שהסיפור הזה ייגמר ונגמר עם הסרט הזה וטייטום יעבור לתפקידים מאתגרים יותר ואת הייק יחזירו לתפקידים דוברי ספרדית כי זה מביך לשמוע אותה מלהגת באנגלית רצוצה. אחרי כל השנים.
לוותר בקולנוע בוודאות וגם בהחלט אפשר לדלג על זה בבית. |  Hace 2 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
| 1986 על פי ארבעה סרטים של טי ווסט ממה שראיתי, זה בטח יהיה הכי מדובר שלו, זה קל מידי לראות כמה הרף גבוה מאוד ועוד יותר הפקתית, עריכתית או צילומית, מומלץ ביותר ופשוט חובה למי שאוהב צילום איכותי.
עם כל היופי שבדבר זה הרוס ודי מאוס, כמעט אהבתי את זה אבל סלאשריות או אימה גות'ית מדממת, חבל שדברים כל כך קטנים הופכים איכשהו להכי דומיננטיים ובסופו של דבר נהרס סרט שלם כמעט שלפתע הופך את עורו והחותם שנשאר הוא סרט אימה שבלוני בהרבה יותר ממה שהיה יכול לצאת אם לא היה אמריקאי כל כך מוגזם.
בסופו של דבר אפשר לתת כמה מחמאות על הסרט ועל העלילה הגו'תית או גות'ית דרומית בתוך עידן תחילת שנות ה-20' הכל אפשר לומר חוץ מהעובדה שהסרט בעייתי ומאכזב.
על הצילום הייתי יכול לתת ציון אקסטרימי גבוה ובתוצאה הסופית זה אף כמעט לראות סרט ישן וכמעט קלאסיקה אבל בסוף לא מהסיבה שכל מה שאני חושב שצויין בפסקא הראשונה הוא בהחלט דרסטי ופשוט נמנע ממנו להיות סרט טוב.
ציון שלי 5 וחצי מתוך 10.
שווה צפייה. | Hace 2 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
באופן אישי ועל אף חוסר הדיוקים ב"רפסודיה בוהמית", אני חושב שזה היה אחד מהסרטים הטובים של העשור הקודם. הוא הנגיש באופן מושלם את קווין, פרדי מרקיורי ואת המוזיקה שלהם לכולם. זו הייתה תופעה חוצת גבולות ומגזרים, אשר הולידה תופעה חדשה - הז'אנר של הסרטים, שהיה די רדום עד אז. ואז הגיע הסרט על אלטון ג'ון והוא היה בסדר, אבל לא כזה שנזכור שתי דקות לאחר סופו, על אף הסגנון המיוחד שלו והיו עוד כמה, כנראה, שאני כבר הספקתי לשכוח. ואז הגיע אלביס....
"אלביס" היה קצת פחות טוב מ"רפסודיה..." בעיניי, אבל ההופעה הראשית של אוסטין באטלר וההנגשה של השירים של אלביס, על אף בלאגן תסריטאי והגזמות פרועות בסגנון של הסרט - הוא עבד. עליי בכל אופן וכנראה שגם על לא מעט חבר'ה שם בין מקבלי ההחלטות בין האנשים שמעניקים מועמדויות לאוסקרים ובמקרה ההוא, להרבה אוסקרים...
ויטני והשם הארוך מאוד של הסרט שלה הם יותר אלטון ג'ון. או אפילו קצת הרבה פחות. סרט ביו-פיק, שהולך לעזאזל עם כל דקה שעוברת ועדיין מצליח לשרוד בתור סרט סביר ובסדר, אבל לא יותר מזה. הוא מעודן מאוד בכל הנוגע לרגעים ולמקומות האפלים בקריירה שלה. הוא מרפרף רפרוף כל כך זריז על כל כך הרבה תחנות לא כל כך מרתקות או מלהיבות בחייה, שבאמת קשה להאמין שהוא מצליח להימרח על קצת יותר משעתיים.
ניכר כי קאסי למונס (הבמאית של "הארייט: הדרך לחופש" וזו ששיחקה ב"קנדימן" וב"שתיקת הכבשים", אי שם בהיסטוריית הפילמוגרפיה שלה) עברה מהר מדי בין תחנות רק בשביל להגיד שהיא עברה שם ומשהו פשוט לא עובד בסרט, אפילו פחות משפתיה הלא פרופורציונאליות לוויטני יוסטון של נעמי אקי. עוברת בתחנה מסוימת, מסמנת וי אחרי חמש דקות של סצנה ועוברת הלאה, לתחנה הבאה בחייה של הזמרת.
מערכת היחסים העכורה עם בובי בראון מקבלת עידון, כל עניין הסמים שלה בעיקר נאמר במילים (וזה בסדר, כי גם אצל פרדי מרקיורי הוא היה כמעט צדיק תמים) ועל אף שהיא אייקונית, אחת האייקוניות ביותר בעולם המוזיקה, מרגיש שהכל היה יכול להיות הרבה יותר...גדול, גרנדיוזי ומרתק וזה מרגיש שהסיפור על חייה של יוסטון הוא לא מי יודע כמה וככל הנראה אנחנו נצטרך ללכת לראות איזה דוקו עליה, בשביל להשתכנע...
לא היה רע. אבל ארוך למדי ולא מספיק קוויני...בהצלחה ברפסודיה הבאה... | Hace 2 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
נכון, כנראה שצריך להגיע גיל מסוים או מצב מסוים בראש שיאפשר לקהל היעד לצבור הנאה מהסרט, אבל אם אתם שם, אתם הולכים להיכנס אליו ולהישאב. המסר שלו נוקב, שעתיים ועשר דקות של מעברים בין שוחות לבין ניסיונות לתפוס קצת נורמליות ובסופו של דבר, בעיקר, נופלת ונוחתת ההבנה, שמעל הכל ומעל כולנו יושבים פוליטיקאים, ראשי ממשלה, נשיאים ושאר בכירים, אשר קובעים לנו את סדר היום ואנחנו מתרוצצים למטה כמו עכברים במבוך.
סצנות קרב יוצאות מן הכלל, רגעים של תובנות, שהם לא פחות ממדהימים, בעיקר ברלוונטיות התקופתית שלהם - אז ועכשיו ושחקנים נפלאים, שעל אף הטון המוזר בו הם דיברו והתנהגו; צריך לזכור ולשייך אותם לאותה מאה, במסגרתה הם שיחקו והופיעו.
סרט מלחמה מדהים, שצריך ללמד בכיתות קולנוע, על שלל רבדיו. וכמה הוא רלוונטי, עכשיו ולאחר כמעט מאה שנים שלמות, כאשר הוא מציג תהליכים כמעט זהים, כל כך הרבה שנים לאחר שהוא נכתב והוקרן בקולנוע.
לחובבי קולנוע היסטורי וקולנוע בכלל. סרט חובה, שמציג גם את הקווים הכלליים, שהניחו יסודות גם לסרט המוצלח של נטפליקס, שעוד עשוי לזכות בפרס הגדול מכולם...בדיוק כמו זה, שבזמנו גרף את פרסי הסרט הטוב מכולם והבמאי (לואיס מיילסטון). אל תפספסו! |  Hace 3 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
| slyrocky הלכתי לקריד 3 בציפויות בשמיים ומה לומר, אכזבה מוחלטת!
אין לי בעיה עם זה שסטאלון מחוץ לפרויקט, הבן אדם בגיל 70
אבל לא להזכיר את רוקי ולא לעשות כלום בעלילה על רוקי ומה קורה איתו.
זה החור הכי ענק בעלילה של הסרט. גם חסרונו של רוקי בלבואה מורגש וגם פוגע בסרט. יש עוד המון חורים בעלילה, המונטז היה חלש מאוד, העלילה שבלונית וילדותית, הקרב הסופי היה מביך. מייקל בי ג'ורדן כבמאי זה רעיון שמתברר ככישלון.
לסיכומו של עניין - לא מובן לי ממה המבקרים מתלהבים כי הסרט לא משהו.
וגם נראה שכל חובבי הסדרה לא הגיעו לקולנוע, חסרונו של סטאלון הוא עצום, ואם באמת רוקי אפילו לא הוזכר בתסריט, אז באמת נראה היחסים בין וויקרלר לסטאלון לא ניתנות לגישור.
בקיצר נפילה, הסרט לא גרוע אבל הוא גם לא טוב מספיק, והוא נשאר הרבה מאחורי הסרטים הקודמים - הסרט לא שווה כרטיס.
אם הפרקים הקודמים היו ממש טובים והיו 10 עגול
הסרט הזה נפילה 6/10 | Hace 3 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
| 1986 דרמה בניחוח Road Movie שבפוטנציה אמורה להיות אטרקטיבית אבל מאוד בעייתית, הרי כששון פן על המסך במסע או גם כבמאי זה מעניין אבל יש פה יותר מידי מההרמה להנחתה כשהוא מרים לעצמו או טרחני להפגין בקיאות במוזיקה קלאסית, אני חושב שזה 'מינירייטינג' קיצוני ומקסימום בינוני כי למרות כל ההשקעה זה לא יותר מחינני,
זה כמעט טוב אבל בהרבה יותר רע, דילן, בתו של גם טובה אבל כל החבילה סתמית, פשוט לא משתלם גם למעריציו, לגמרי עוד סרט פשע במסווה של דרמה משפחתית, או סרט ביוגרפיה אמריקאי מה שבכלל הרבה פחות יכול להיות בהגדרה כסרט כזה.
ציון: 3 וחצי מתוך 10
אפשר לעגל ל-4 ועדיין האכזבה נוראית. |  Hace 3 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
אפס אמינות. עלילה צפויה ושקופה ובעיקר כל מה שאתם עושים זה לחכות לסוף, שיגיע בשביל לשכוח לגמרי שראיתם את הדבר הדבילי הזה. חמוד? כן. מעלה חיוך? בוודאי. מיותר As Fuck. הכי! אבל היי....ראיתי בגלל אשתי וסבירות וודאית שהשלט לא היה נתקע על השטות הזו אם לא היא.
שני השחקנים המוגבלים למדי הללו מגלמים שתי דמויות שגילמו בשלב זה או אחר בחייהם. קוצ'ר ממש מגזים ומציג חוסר התפתחות גבוה מזה של ווית'רספון, אשר מגלמת דמות של הורה. אשטון ק. נשאר בדמות הצעיר הנצחי והמגניב, שלא קושר קשרים. היא דווקא הבלונדינית, שכאילו לא מודעת לזה שהיא בלונדינית יפיפייה ואם אפשר לזרוק חברה טובה ולסבית, סתם בשביל הגיוון - למה לא? אה...יש גם מילניאלית שגם מצהירה על זה שהיא כזו, כדי שלא תפספסו.
באמת שזו ערימת דרעק שנטפליקס היא המקום הכי טוב לצאת במסגרתו. ווית'רספון מגלמת את האם היחידנית (הגרושה) שיש לה ילד שאלרגי לחיים והיא חונקת אותו נפשית. קוצ'ר מגלם את המצליחן העשיר, שעובד בתור יועץ למשהו והעבודה שלו גם מכניסה הרבה וגם לא כובלת והוא מעין פלייבוי עשיר שלא מצליח לשמור על קשר לזמן ארוך - גם אצל בחורות וגם אצל החברות להן הוא מייעץ.
כאשר הבלונדה צריכה בייביסיטר לשבוע וזו שלה מבריזה לה, היא מקבלת עזרה מפתיעה והשניים עושים סאבלט בין הדירות והחיים, לשבוע בלבד. אה...כן....הם פעם שכבו ומאז זה לא צלח והם חברים טובים שמדברים כל יום - כמה פעמים ביום. חברים טובים, כן? מה זה אמין..........אל תשאלו. בטח בסוף הם לא יהיו ביחד או משהו כזה...אולי.
קיצר, אני שונא את הסרט הזה כל שנייה שאני כותב עליו את הביקורת המקוצרת הזו, אז אני אפסיק עכשיו כי הוא היה חמוד ומטומטם להפליא. קצת חמוד...המון מטומטם. | Hace 3 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
| anipo פרווה.סתמי ולא מעורר שום רגש. אם חד הורית לילדה קטנה שמתמקדת בקריירה שלה על חשבון הקשר עם ביתה. היא מקדישה את זמנה לאימונים לקראת שיגורה לחלל כאסטרונאוטית. זאת בזמן שהאב הביולוגי נמצא עם הילדה במרבית הזמן. הדיאלוגים משעממים, הקצב איטי והסך הכל מאכזב. הדבר היחיד שאפשר לציין לטובה, זו הילדה החמודה שגונבת את ההצגה במידה מסוימת. ציון 6.5.
| Hace 4 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
ואז יצאה הקלטת וכתבה את סיפור חייה מחדש. היא זרמה. אנחנו לא ידענו כלום מעבר למה שקראנו וצרכנו והיא? היא זרמה עם המראיינים, תוכניות הצלייה, עם הדמות המגוחכת שהיא יצרה לעצמה ואדם אחר יצר עבורה וכולם היו מאושרים. היא גם זרמה עם עוד כמה וכמה בעלים לאחר התפרקות הנישואין שלה ושל טומי לי ובסופו של דבר כולם גיבשו עליה דעה והעת שלה ושל נטפליקס לכתוב את הנראטיב מחדש הגיעה. והסיפור מרתק, מכמיר לב וחושפני, בקטע קצת שונה ממה שהורגלנו מפמלה עד כה.
עכשיו היא רוצה לתת את הפרשנות שלה לתקופה ההיא שהיא חוותה וכאמור, לפתוח בצורה הכי חיננית והכי פחות מוכרת, ממה שכולנו חווינו אותה באתרי הרכילויות וסרטי וסדרות הרמה הנמוכה, במסגרתם צפינו בה. עכשיו היא בשנות החמישים לחייה והיא מספרת על תקיפות מיניות, אותן חוותה בעברה וכמעט לא מסגירה שום רגש או תסכול, שדווקא כן מגיעים כאשר היא מספרת על השוד שחשף אותה ואת בעלה, דאז, בפני העולם כולו עם פרסומה של קלטת הסקס הידועה לשמצה ולגדולה.
היא גם אמא, אקטיביסטית, שחקנית תאטרון ובעיקר אישה שאוהבת להתאהב, לאהוב ולקבל המון אהבה בחזרה. הסרט הזה פתח כל כך הרבה בעבורי, בתור מעריץ חרמן לשעבר, שהתבגר וסתם התעניין לראות איפה אחת ממושאי ההערצה מסתובבת בימים אלו. מסתבר שיש סרטים בנטפליקס שכן שווה לראות וכן יש דוקו שאפשר לא לצפות מהם להרבה ועדיין להרוויח המון. זה הסרט על פמלה אנדרסון, אישה שכמעט לא השתנתה במהלך השנים - בכל הנוגע למראה (ועדיין קצת השתנתה) ובכל הנוגע להתנהגותה, כנערה קלת דעת שרוצה לאהוב ועם זאת....השתנתנה כל כך הרבה ועברה תהליכים משני חיים, שלא הצליחו לערער ולהרוס אותה.
לכל המעריצים מאז (וזה הכי בלשון המעטה והכי במכבסת מילים מעודנת), שחשבו שראו כבר הכל מהאישה הזו - תנו צ'אנס ואל תתפתו לחשוב שמדובר בעוד זבל טלוויזיוני שקשור אליה. מדובר בסרט עדין, רגיש, חושפני ופשוט מעניין על האישה שעשתה קריירה שלמה מהמראה בלבד וללא כישרון רב. עם שערורייה אחרי שערורייה, אבל בעבור דור שלם הייתה פנטזיה אחת ארוכה ובלתי נגמרת, שעדיף שהייתה נותרת ייחודית ויוצאת דופן, מבלי לפתוח צוהר לשרמוטיאדה שמתחוללת בקרבנו בימים אלו ועדיין........אגדה הייתה ואגדה תישאר. הסרט הזה רק מוכיח כמה וגם לעיתים כמה כיף לראות שהגיבורים שלך מתבגרים איתך ביחד. | Hace 4 Semanas 0 Personas les Gusta |
|
|
כל העניינים על כך שבאטמן הוא לוחם צדק, אשר לוקח את החוק לידיים בגות'האם, הולכים לעזאזל והוא מהווה סיידקיק בסרט, שהכותרת שלו היא......ובכן, שלו. הוא חובר לריצ'ארד, לוחם דרקון משובח, על מנת להגן על חרב, עליה נשבעו לשמור, לפני שנים לא רבות במיוחד. חבורת קוברות רוצה לזמן אל קדום אל מעל פני האדמה וחבורת הדרקון של באטסי, אשר אפילו לא מונהגת על ידיו, עושה את כל שביכולתה בשביל להשיב את החרב ולשמור על העולם, על מנת שלא ייפול שבוי, בידי האל הנחש וצבאו.
דרך מוזרה לספר איזה שהוא סיפור שקשור לאיש העטלף וכאמור, אפילו לא סרט בכיכובו הבלעדי. הוא לובש את הגלימה והמסכה פעם אחת, ברפרוף ועוד פעם שנייה, לקראת הסוף ואין כאן שום עניין להתייחס אליו בתור שונה, מתוך חבורה מאוחדת. זה בקלות גם היה יכול להיות סתם סרט על חבורת דרקון, מבלי שיהיה שם ברוס וויין או באטמן.
בסך הכל סרט סביר למדי, אבל ממש לא בשביל חובבי גיבור העל של DC. לא יוצא דופן, לא מעניין במיוחד ונותר בתור סרט מד"ב מצויר, שבאטמן מבליח במסגרתו למקסימום של רבע שעה בטוטאל וכל שאר הנתחים נותרים בידי ברוס וויין ובעיקר בידיהם של חבריו למסע ההגנה על החרב.
5.5 עם כיוון לעגל כלפי מעלה וסרט מיותר למדי, שפשוט הייתי צריך לחקור ולצפות בו. שעה ועשרים והכל נגמר. | Hace un Mes 0 Personas les Gusta |
|
|
הסרט הזה יהיה ההוא משנת 2022, שאני אשמח לראות יותר מפעם אחת. בכלל. למרות אורכו ואולי בגלל. אולי הפעם אני אוותר לעצמי ולסובבים אותי ואצפה בו במחולק ובמפוזר, ניתן לו יחס של מיני סדרה כי אולי הוא באמת כזה. אולי הוא מיני סדרת דרמת-פשע, בניחוח ניאו-נוארי, שהופך את באטמן לבלש הטוב ביותר בגות'האם, מעבר לכך שהוא המגן המקריב שלה? עם תחילת השנה הנוכחית כבר מצאתי את התאום שלו, בכל הנוגע לאורך חולני וגם מצדיק ומצריך צפייה נוספת - זה "בבילון", שהופך להיות התופעה הכי מוצדקת לביקורת חצויה, מצד צופים ומבקרי קולנוע. הוא מוגזם, ראוותני, מטורלל ואתם יכולים להתאהב בו או לשנוא אותו. אין באמצע.
כזהו גם באטמן. הוא אומנם לא מופע אקסטרווגנטי של טירוף חושים, אבל הוא ארוך מעל ומעבר לכל המצופה וכבד; כמעט שני טון. הוא אפילו לוקח את מנות הריאליזם של טרילוגיית נולאן ומרצין אותו עוד טיפה. מדובר בסרט של מבטים, פילם נואר מודרני, שעומד בכל כללי הז'אנר וגם עוטה חליפת עטלף משובחת וחסינת ירי. כוכב על, שלא מרבה במניירות מוגזמות של דיבור וכמובן אין לו כוחות על אמיתיים מעבר לכך שהוא מקריב את גופו לעיר שלא מכירה לו תודה אמיתית.
סרט בלשי, בכל רמ"ח איבריו. כמו הגדולים שיצאו בעשורים האחרונים ומתכתב בראש עם "שבעה חטאים" והאמת שגם לא מעט עם "השומרים" המופתי והלא מוערך. מאט ריבס לקח ערימה של כוכבים, כמעט והתעלם לחלוטין מההצלחה של נולאן ואמר לעצמו שהוא רוצה גם כזו ועכשיו ולא מעניין אותו שהגוויה עוד לא התקררה. הרידלר של ריבס הוא מעין הכלאה של ביין וג'וקר וזו חתיכת אמירה, בכל הנוגע להשוואות בין סרטו הנוכחי של ריבס, שמחזיר את באטמן למשבצת של הכוכב הראשי האמיתי ואת היריב שלו לעמדת כוכב המשנה והנבל המשובח.
ליהוק מדויק ומצמרר, פסקול יוצא מן הכלל ועמידה של כמעט שמונים אחוזים בתוך אפילה בלתי נגמרת. צילום נהדרים והוא גם לא מאבד זיקה לדמות הגיבור עליה גדלנו והתחנכנו במשך עשורים אחורה. פטינסטון יוצא דופן ומחזיר המון לדמות שלעיתים איבדה את הבכורה לדמויות מסביב. ג'פרי רייט הוא גורדון מצוין ואנדי סירקיס מהווה אלפרד מסקרן, שלא נבחן מספיק לבדו וגם בשת"פ עם באטמן. באטמן הוא אניגמה לא פחות גדולה מזה שמאתגר אותו, הוא דמות שעדיין חוקרת את מקומה בעולם, שנתיים לאחר כניסתה לפעילות.
לא כולם קוראים לו באטמן ולמען האמת הרוב קוראים לו "נקמה", חוץ מאיש החידות, אשר ממען אליו מכתבי אהבה. יש כאן כמעט שלוש שעות שהדמות שלו ושל יריביו נבנית ולא הכל באותם הצבעים הרכים, בהם נצבעו הסרטים הקודמים, בהשראתו. המון שחור, אפל והמון המון חפירה אל תוך עומקי נשמתו של אחד מגיבורי העל המרתקים והמורכבים ביותר שיש לעולם הקומיקס של DC להציע לנו.
בתור מעריץ של באטמן, קיבלתי בדיוק את מה שרציתי ואני רוצה עוד. ואם לא יתנו לי טעימה של סרט המשך מתבקש, אני פשוט אחזור עוד ועוד לצפות בתופעה הממגנטת הזו, אשר נקראת "באטמן" של מאט ריבס. זה אחד הטובים בעולם ובהחלט קורא תיגר, בכל מחלקה אפשרית, על הטרילוגיה של נולאן. איזה כיף ש-DC שחררה את באטמן לטוס סולו בחזרה שוב וגם הוא קיבל את הטוב שבטובים, בנוגע לבמאי וצוות השחקנים שלו. אם אתם חובבי סרטי באטמן וגם כמובן מותחנים, אשר כתובים היטב ומהודקים עד לפרט הקטן ביותר וכמובן שאין לכם בעיה עם חציית הרף של השעתיים, זהו סרט מושלם בשבילכם, שמשכיח לחלוטין את העובדה שהוא נושק לשלוש שעות תמימות.
תודה שחזרת, אביר אפל, תבוא לבקר שוב... |  Hace un Mes 0 Personas les Gusta |
|
|
מסתבר שראיין קוגלר כבר סגר את התסריט לסרט הזה ואז צ'דוויק בוזמן החליט לעזוב את העולם הזה, כאשר הוא בשיאו וקוגלר נתקע עם תסריט שכתוב עבור הכוכב הראשי שלו. מכאן הדרך החלה להיות קשה, אבל לא בלתי אפשרית. קורונה וכאלה ואין לי שמץ של מושג בתור חובב קומיקס בלבד ולא מעריץ מושבע, האם התסריט והעלילה של הסרט קרובים בשמץ לקומיקס המקורי, אבל אני מתרחק מהשוואות כרגע, ככה שזה לא באמת מעניין. הסרט, על כל נפתולי עלילתו, מכבד את חייו ומותו של הפנתר המקורי של הקולנוע וגם מכבד את הצופים בעלילה גדושה ועמוסה, שנוגעת בכל כך הרבה נקודות, שהיא מתפזרת ומתעופפת על עצמה ולכל שאר המקומות.
כבר אמרו על הסרט הזה שהוא יכעיס את ג'יימס קמרון, כי הוא גנב לו אנשים כחולים במים, כחודש לפני צאת סרטו. אז אמרו... גם אמרו עליו שהנבל שלו הוא טוב, אבל לא מצוין וצדקו. וגם אמרו שהוא ארוך מדי ומתפזר - גם כאן צדקו לחלוטין, אבל בסך הכל מדובר בסרט המשך טוב, גם אם הוא לא מגיע לרמה של הסרט הראשון. הוא מנסה לפתח רעיונות וקונספט רציני, כפי שהחל קודמו, אבל העומקים שהוא מנסה להגיע אליהם נותרים אך ורק בגדר התוכן של הסרט, בדמותם של עומקי המים של ממלכת הקו קלוקס קלאן או איך שלא קראו לממלכת המים בסרט.
לטישיה רייט נהדרת בסרט ואנג'לה באסט גילמה תפקיד שהביא לה מועמדות לאוסקר (ועל פי המועמדות, גם אולי זכייה ראשונה בפרס) וכולם יפים ושחורים יותר מתמיד וגם על זה צריך לתת את הדעת, כי לא ברור למה בסרט על העצמה נשית ושוויון גזעי מדירים גברים לבנים כמעט לחלוטין (מקסימום בתור איזה תפקיד צד של איזה מרטין פרימן גנרי כזה), אבל ניתן לזה להחליק, כי אני מבין שכאשר צריך לאזן, אז עושים את זה עם מאה שנים של תסכול וחוסר שוויון אחורה.
קיצר...סרט ארוך מאוד, לא מוצדק באורכו, מפוזר על כל כך הרבה נושאים, שרצו לדבר עליהם ולתת כבוד ולהעצים ולחזק ולהחליש קצת אחרים ולעשות קצת מיקס בין אוואטר 2 לבין אקוומן ועם כל אלו, וואלה.....היה כיף ובצפייה מחולקת לשני חלקים, גם לא מעיק באופן יוצא מן הכלל. נכון, הנבל לא להיט ולא באמת מייצר אנטגוניזם או, להפך, הזדהות רגשית כלשהי, אבל הוא היה נחמד ועשה את העבודה באופן מניח את הדעת, לא משהו ששחקן קולנוע היה רוצה לשמוע על תפקידו, אבל מי אני ואיפה הוא?
סרט לחובבי העולם ההולך ומתנפח-בלי-סיבה של מארוול. לאלו שעוד לא התייאשו מהעומס והגודש וגם לאלו שקצת התייאשו ודווקא רוצים לבחור את הטובים יותר מהשנים שלאחר הנוקמים האחרון - זה אחד מהיותר טובים, על אף כל הטרוניות והתלונות. זה 6.5 עם נטייה לשבע והמון געגוע לאחד מהשחקנים שבאמת החלו להיכנס לכל תפקיד גדול של דמות שחורה היסטורית, מכל צד של המתרס. | Hace un Mes 0 Personas les Gusta |
|
|
שם המשפחה שלהם הוא ברכה וקללה בו זמנית. השיפוטיות שיש על סרטים של שון פן תהיה בכמה רמות מעל סתם סרט של במאי ושחקן פחות מוכרים וכן, יש לא מעט רגעים שהסרט הזה מתקשה להמריא ולא מתרומם יותר מעל הממוצע, אבל יש בו לא מעט יופי. סיפור אמיתי על מערכת יחסים מורכבת, אשר עיצבה את אישיותה של עיתונאית אמריקאית חוקרת וסרט עם פסקול מיוחד, מבית היוצר של אדי ודר וזה, בפני עצמו, שיתוף פעולה אשר מצדיק את הצפייה בסרט.
פן וסולן 'פרל ג'אם' משתפים פעולה פעם נוספת לאחר שפן ביים את "עד קצה העולם", אשר כלל את פס הקול האלמותי מאת ודר ואת אחד הסרטים הנוגעים והמרגשים שראיתי בשני העשורים הקודמים. הרבה בזכות פס הקול ועבודת הבימוי של פן, שלא לקח חלק בסרט, בתור שחקן, אבל כבר אז המשיך את יכולות הבימוי הפנטסטיות שלו, לאחר שזכה בפרס האוסקר על "מיסטיק ריבר" בתור שחקן, שביים את עצמו.
הסיפור הפעם כולל אב אוהב, חם ונוכל ערמומי, שלא מסוגל להפסיק לשקר לכל הסביבה שלו ואת בתו, שלא מצליחה להיגמל מהקרבה אליו, על אף שכל הסימנים הנורמטיביים מוכיחים כי כדאי לה להפסיק. מערכת היחסים הזו היא הבסיס של הסרט ונדמה כי בלא מעט פעמים שוכח פן כי הוא צריך לפנות קצת זמן במה למערכות יחסים אחרות ולשאר כוכבי הסרט והדמויות שבו, על מנת להוסיף עוד עומק ורבדים נוספים, במה שהופך להיות סיפור עדין ולעיתים קצת מעייף, אבל כזה שקשה להתעלם ממנו.
הוא עשה את הריצה שלו בפסטיבל קאן, אבל לא הצליח להותיר חותם ונדמה כי פן הבמאי חוזר לעלות על הסוס, בד בבד לפן השחקן, שנותן הופעה נהדרת ומשאיר את מרכז הבמה לבתו - דילן, שבגיל שלושים ניכר כי היא סוף סוף מוצאת את עצמה, לאחר קריירת דוגמנות ענפה וקריירת משחק בינונית ומטה.
באופן טבעי, הכימיה בין האב לבת חוצה את כל הגבולות ושניהם מספקים הופעות נפלאות, עדינות ונוגעות ביחד עם הסרט עצמו, שמספק נראטיב אישי מאוד, מצד כוכבת הסרט וכותבת הסיפור עצמו - ג'ניפר ווגל, שעל בסיס סיפורה בעצם נוצר הסרט הזה.
הוא לא תמיד כובש, לא תמיד בשיא ויש לו יותר מדי קלוז אפים מתישים, אבל מדובר בסרט נוגה, מהורהר ובעל איכויות קולנועיות ומוזיקליות נפלאות, שבהחלט שווה את הזמן של הצופים.
יש בו לא מעט שחקנים יוצאים מן הכלל, שלא מקבלים מספיק זמן מסך ומתבזבזים לחלוטין, בתפקידים אותם יכלו לגלם סתם שחקנים מן המניין: ג'וש ברולין ורג'ינה קינג נפלאים בדקות המועטות שהם מקבלים ואדי מרסן מתקשה להותיר חותם בתפקיד שכמעט לא חוצה את הרף של הדקה.
אם אתם מחבבים את העבודה של פן בתור במאי ושחקן, כדאי שתשקיעו שעה וארבעים ושלוש דקות בשביל לראות את האחרון שלו, לשכוח ממנו לחלוטין אחרי כמה ימים ואז להמתין שוב לשני הסרטים הבאים שהוא יביים ולשלושת הבאים, במסגרתם הוא ישחק ולא...אין בינם הצלבה. | Hace 2 Meses 0 Personas les Gusta |
|
| 1986 עלילה די עמוסה ומציפה אבל יש גם צד סוחף למרות שזה די חובבני אפשר להעביר כמעט שעתיים של דרמה מסקרנת בנוף יפה, הקיטש והמלודרמה בעיניי מוגזמים מאוד אבל אי אפשר לומר שהסרט לא נוגע או נטול אפקט ובכל זאת עדיין לא ברמה מיוחדת בסוגתו.
כדרמה משפחתית, סרט חביב.
ציון שלי: 4.5 מתוך 10. | Hace 2 Meses 0 Personas les Gusta |
|
|
הסרט הזה מבוסס על ספר שכתב סופר ובלוגר שוודי, על אדם ממורמר וזקן, שכל פלוץ שעובר ברחוב שלו מפריע לו לחיות. אני לגמרי יכול להזדהות. אבל הסרט הזה, מעבר למרמור וכל מה שסביבו, הוא כל כך הרבה יותר מזה, הוא אופטימי בצורה שאי אפשר לתאר והוא, על אף הקיטש וכמה שהוא צפוי, מצליח לגעת. בשתי הגרסאות ובשתי השפות ובעזרת שני השחקנים הראשיים וכמובן הצוות שמסביב.
לאחר שהתאלמן מאשתו ואיבד את עבודתו, אובה נותר עם ערימות של מרמור, שהוא לא יכול להכיל ומעבר לכך, הגעגוע לאשתו והרצון להתאחד איתה ולהיפטר מעולם של אידיוטים, עושים את שלהם והוא רוצה לעבור לעולם המתים. בניסיון הראשון שלו הוא נחשף למשפחה מעורבת, אשר עוברת לבית מולו - האישה היא איראנית במקור ובעלה...אידיוט. החברות בינה לבין אובה, מפתיעה ככל שתהיה (והיא לא), הולכת ונרקמת במהרה והיא מוצאת את עצמה הופכת לחלק משמעותי בחייו ואילו הוא, הוא מוצא סיבות להמשיך ולהישאר בעולם החיים, בינתיים.
סרט רגיש, מצחיק, דרמטי ועצוב, שמדבר לא רק על אופטימיות, סיבות לחיות וכמובן על אנשים שלא יודעים לחנות כמו שצריך, הוא גם מדבר, בלא מעט רגעים ממנו, על האויב של האופטימיות והרצון לחיות בשקט - הוא מדבר על "אנשי החליפות הלבנות", כפי שאובה קורא להם - אופורטוניסטים ציניים, שניזונים מצרות של אנשים אחרים ומתעלים אותן לרווחיות שלהם.
אתם יכולים לקרוא את הביקורת המורחבת שלי, לסרט "איש ושמו אוטו" האמריקאי ושם הענקתי פירוט על הסרט ועל הניואנסים שלו. הסרט הנוכחי מעט מעט שונה, בחלק מהקווים הכלליים שלו, אל מול זה שהעתיק את עצמו ממנו. דווקא הסרט הנוכחי, שהוא קצר יותר, הולך לפלאשבקים קצת יותר ומפרט הרבה יותר רגעים שלא היו קיימים בגרסה האמריקאית, אבל אין הדבר גורע מאומה מההנאה מאף אחד מהם.
האמריקאי הוא כמעט שעתוק מוחלט של זה ולמרות שבדרך כלל הדבר גורר לא מעט ביקורות, אי אפשר לומר שאחד מהם טוב משמעותית מהשני ופשוט זו הזדמנות נפלאה לראות ולהנות משני סרטים דומים, פשוט בשפות שונות. אם סבסטיאן לליו עשה לעצמו את "גלוריה" ואת "גלוריה בל" מספר שנים לאחר מכן, גם למארק פורסטר מותר לעשות את זה לאנדראס הולם, על פי הספר של פרדריק בקמן.
הסרט הזה, על פי אותו הספר, זכה להצלחה מטורפת בשוודיה ונחשב עד היום, כמעט שמונה שנים לאחר שיצא, לאחד משלושת הסרטים הנצפים והגדולים ביותר שיצאו מהארץ הקפואה הזו.
משחק נפלא, עלילה מהפנטת, עצוב ומרגש לפרקים וכמובן גם מצחיק במינונים הנכונים ובהקצבות המדויקות, בדיוק כשצריך. אל תפספסו, לפחות את אחת הגרסאות (אם קשה לכם לסחוב סרט שלם בשוודית, בדיוק בשביל זה הוא תורגם לאמריקאית מדוברת). | Hace 2 Meses 0 Personas les Gusta |
|
| |
| |
